עלמה - אהבה ראשונה 

עלמה



עת הנץ החמה
ראיתיה לראשונה,
חרש בין העצים
מפזזת בעדנה.

לשמע קולה נדמו הציפורים,
נכלמת השמש באורה למולה,
הנמיכו קומתם העצים,
מסתתרים עלעלים בצילה.

למאז אותו יום רדפוני עיניה,
על משכבי בלילות פגשתי פניה.
לראות יונתי הזכה, בחשאי ביקש לבי.
לנשום עורה הרך, לשאוף ריחה אל קרבי.

שאלתי בין כל העצים אם פגשוה,
אל הציפורים קראתי לדרוש בשלומה.
העלים נעו ברוח הפרוע,
והשמש כיבתה את אורה בדממה.

נעלמה היא עלמת החן של חיי,
ולא שבה עוד לפזז בין עצי הגן.
אחכה לה שתשוב - למרגלות שתיקת העצים,
בדממת חיי אמתין כל הימים.

- קלריס בן דהן -